פסק-דין בתיק ת"א 14132-06

1. העובדות

הנתבע - עו"ד במקצועו - מונה במסגרת הליכי הוצאה לפועל ככונס נכסים על בית מגורים המצוי ברחוב *** (גוש 30322 חלקה 17 מגרש 56, להלן - "הנכס"). הנכס היה שייך לגב' ר.מ. (צד ג' 1), ולשני ילדיה מבעלה המנוח (צדדי ג' 3-2). בנכס גרו גם בן זוגה לשעבר של גב' מ. - מר י.כ. (צד ג' 5), וביתם המשותפת של גב' מ. ומר כ. - מ. כ. (צד ג' 4). הנתבע ערך התמחרות ראשונה למכירת הנכס, אך היא בוטלה מסיבות שאינן נוגעות לענייננו. במקביל, החלו התובעים להתעניין ברכישת הנכס, והם ביקרו בו בחודש אוגוסט 2004. ביום 09/11/04 התקיימה התמחרות נוספת במשרדו של הנתבע, בסיומה זכו התובעים בנכס במחיר של 382,000 דולר. ביום 19/11/04 נכרת הסכם מכר בין התובעים לנתבע (נספח א' לכתב התביעה), ובחודש דצמבר 2004 קבלו התובעים את החזקה בנכס.

עוד בטרם נמסרה החזקה בנכס התברר לתובעים כי מאן דהו נטל מהנכס שערי ברזל, מערכת אזעקה ומקלחון זכוכית, שהיו מותקנים בנכס בעת שהם ביקרו בו. התובעים פנו לנתבע בדרישה לנכות את שווי הפריטים שנלקחו מיתרת התמורה החוזית (נספח ו'1 לתצהיר התובע). הנתבע לא נענה לדרישה, ובתגובה הודיעו לו התובעים (נספח ו'2 לכתב התביעה), כי הם מעבירים לו את יתרת התמורה החוזית תחת מחאה, רק על מנת שהם יוכלו לקבל את החזקה בנכס. וכך אכן היה, התובעים שילמו עבור הנכס וקיבלו את החזקה בו.

ביני לביני, התברר לתובעים כי על הנכס רובצים חובות מים וחשמל בסכום כולל של 3,526 ש"ח. התובעים דרשו מהנתבע שיפרע את החובות על מנת שהרשויות יסכימו לחבר את הנכס לחשמל ולמים (נספחים ז'1-ז'5 לתצהיר התובע). הנתבע לא נענה לדרישת התובעים ולכן גם את החובות הללו שילמו התובעים מכיסם תחת מחאה.

בכך לא תמו הקשיים, שכן חל עיכוב ברישום הזכויות בנכס במינהל מקרקעי ישראל. בסעיף 5 להסכם המכר נקבע כי:

"לאחר שישלים הקונה את תשלומיו והתחייבויותיו על פי הסכם זה, ימסור לו הכונס את האישורים הדרושים לצורך רישום הזכויות בבית על שמו במינהל מקרקעי ישראל"

בפועל התנהלו העניינים בעצלתיים. ביום 24/12/04 סיימו התובעים לשלם עבור הנכס. ביום 27/12/04 נתן כב' ראש ההוצאה לפועל צו המורה למינהל מקרקעי ישראל לרשום את הזכויות על שם התובעים. בחודשים מרץ-אוגוסט 2005 פנו התובעים לנתבע בדרישה שיפרע חובות לרשות המקומית שרבצו על הנכס, ושימציא להם מסמכים מרשויות המס הנחוצים לצורך רישום הזכויות (נספחים ט'1-ט'8 לתצהיר התובע). במכתביהם התריעו התובעים כי העיכוב ברישום הזכויות עלול לגרום להם נזק, כיוון שעד הסדרת הרישום הם אינם יכולים לקבל משכנתא, ויש חשש כי במהלך החודשים שיחלפו עד הרישום תעלה הריבית שידרוש מהם הבנק. בסופו של דבר נרשם הנכס על שם התובעים רק בחודש אוגוסט 2005, ואז התברר כי הריבית שדרש הבנק מהתובעים אכן עלתה בשיעור של 0.15% (ראו - אישור הבנק אשר צורף כנספח י"א2 לתצהיר התובע).

2. טענות התובעים

התובעים טוענים כי מכוח תפקידו ככונס נכסים היה על הנתבע להציב שמירה על הנכס ולחילופין לבטחו ,וכיוון שהוא לא עשה כן עליו לפצותם בגין הפריטים שנלקחו מהנכס בתקופה שבין מועד ביקורם בו לבין מסירת החזקה. התובעים מוסיפים וטוענים, כי הנתבע ידע עובר להתמחרות על כך שנלקחו פריטים מהנכס. לטענתם, הנתבע מנע מהם את האפשרות לבקר בנכס שוב בסמוך למועד ההתמחרות ולכן דבר נטילת הפריטים  נודע להם רק לאחר ההתמחרות. התובעים מוסיפים וטוענים, כי על פי הסכם המכר היה הנתבע אמור להעביר את הנכס לחזקתם כשהוא מחובר למים וחשמל, ועל כן על הנתבע לשפותם בגין החובות שהם שלמו כתנאי לחיבור. ולבסוף, התובעים טוענים כי בצו הכינוס הוטלה על הנתבע החובה לבצע את רישום הזכויות ,ולכן העיכוב ברישום רובץ לפתחו של הנתבע ועליו לפצותם בגין עליית הריבית.

3. טענות הנתבע

הנתבע טוען כי כונס נכסים איננו חייב להציב שמירה על נכסים שבטיפולו. הנתבע גם מפנה למבוא של הסכם המכר, בו נקבע כי הקונה רוכש את הנכס במצבו כמות שהוא (AS IS), וכי לכונס אין כל אחריות ביחס למצבו. הנתבע מוסיף וטוען, כי השערים, האזעקה והמקלחון אינם מהווים חלק מן המקרקעין, ומשום כך צו הכינוס לא חל עליהם, ולמעשה הנתבע כלל לא היה מוסמך למכור מיטלטלין אלו לתובעים.

לעניין חובות המים והחשמל; הנתבע טוען שמדובר בחובות אישיים של בעלי הנכס הקודמים ולא בחובות הרובצים על הנכס. על כן, הרשויות לא היו רשאיות להתנות את חיבור הנכס לחשמל ולמים בפירעון חובות אלו, והנתבע לא היה חייב לפרוע אותם מקופת הכינוס.

אשר לעיכוב ברישום הזכויות; הנתבע טוען שבהסכם המכר נקבע כי התובעים יטפלו ברישום הזכויות ולכן אין להם על מה להלין אם היו עיכובים ברישום. הנתבע מדגיש כי הוא שיתף פעולה עם התובעים לצורך הרישום ככל שנדרש. במקביל, הנתבע הגיש הודעת צד ג' נגד בעלי הנכס הקודמים, בטענה שאם היה עיכוב ברישום הרי שהוא נגרם באשמתם מפני שהם לא המציאו לו במועד צו ירושה שנדרש לצורך העברת הזכויות. ולבסוף, הנתבע מכחיש שנגרם לתובעים נזק עקב התייקרות הריבית, ומכל מקום, לשיטתו כל נזק שנגרם צריך להיות מכוסה מקופת הכינוס.

4. טענות צדדי ג'

צדדי ג' 4-1 טוענים שאין לבוא אליהם בטרוניה בנוגע לעיכוב ברישום הזכויות, מפני שהם המציאו לנתבע במועד את כל שדרש מהם. צדדי ג' 4-1 טוענים כי התובעים לא היו אמורים לשלם את חובות המים והחשמל כיוון שמדובר בחובות אישיים של צד ג' 1, אשר לא היה בהם כדי למנוע את חיבור הנכס לחשמל ומים. אשר לפריטים שנלקחו מן הנכס; צדדי ג' 4-1 מצטרפים לטענות הנתבע, ומוסיפים כי בכל מקרה לא הם לקחו את הפריטים.

צד ג' 5 ,אשר קיבל ייצוג משפטי נפרד,טוען כי אין בסיכומי הנתבע שום טענה המופנית כלפיו ולכן דין ההודעה נגדו להידחות מכל וכל. 

דיון והכרעה

5. נטילת השערים, מערכת האזעקה והמקלחון

נושא זה מעורר את השאלה המשפטית מה היקף אחריותו של כונס נכסים בנוגע נכס שבטיפולו, מהרגע שהנכס הועבר לטיפולו ועד שהחזקה בו נמסרה לקונים. נושא זה נדון בת.א. (מחוזי י-ם) 3283/01 זולברג נ' הבנק הבינלאומי (פורסם באתר נבו), המזכיר בנסיבותיו את המקרה שלפניי. שם, דובר בתובעים אשר רכשו נכס מכונס נכסים וכאשר הם קיבלו את החזקה בנכס התברר להם כי בעלי הנכס הקודמים הרסו את פנים הנכס. הכונס בעניין  זולברג טען, כפי שטוען הנתבע שבפניי, כי הוא איננו אחראי להרס כיוון שהתובעים רכשו את הנכס במצבו הנוכחי (AS IS). כב' סגן הנשיא חבש פסק, כי בעסקאות מכר מסוג AS IS מוטל על הרוכש לערוך בדיקה מקיפה של מצב הנכס עובר לרכישתו (פסקה 80 לפסק הדין). כב' סגן הנשיא חבש הוסיף ופסק כי תניית AS IS  אינה תקפה לכל רגע נתון, אלא למועד ההתמחרות בלבד. במילים אחרות, תניית AS IS שוללת מן הרוכש את האפשרות לטעון טענות בנוגע לנזקים שנגרמו לנכס עד למועד ההתמחרות, ברם היא איננה חוסמת את הרוכש מלתבוע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לנכס ממועד ההתמחרות ועד למועד מסירת החזקה (פסקה 84 פסק הדין). עם זאת, כב' סגן הנשיא חבש פסק כי הכונס עשוי להיות אחראי גם לנזקים שנגרמו לנכס לפני ההתמחרות, וזאת במקרים בהם מוכח שכונס הנכסים ידע לפני ההתמחרות שנגרם נזק לנכס, ולא דיווח על כך לרוכשים הפוטנציאליים. הוא הדין במקרה שבו מוכח כי הכונס מנע מהרוכשים את האפשרות לבקר בנכס סמוך למועד ההתמחרות.